מחקר זה בדק האם תכנית דיגיטלית לשיתוף פעיל ועידוד חיבור לפלטפורמת רווחה נפשית יכולה לשפר את הבריאות הנפשית של עובדי מערכת הבריאות.
המחקר כלל ניסוי קליני אקראי בו השתתפו 1275 עובדי רפואה.
התכנית כללה מספר רכיבים עיקריים:
משלוח יזום של הודעות טקסט: הודעות אלו כללו מידע על בריאות הנפש, טיפים להתמודדות עם לחץ, תזכורות לבצע את סקרים לבריאות הנפש ועוד.
סקרים לבריאות הנפש: המשתתפים קיבלו קישורים לסקרים קצרים באופן קבוע, המאפשרים להם לעקוב אחר מצבם הנפשי לאורך זמן.
חיבור לגורמי טיפול: המשתתפים קיבלו מידע על שירותי בריאות הנפש זמינים בקהילה, וכן סיוע בחיבור לגורם טיפול מתאים במידת הצורך.
בנוסף לרכיבים אלו, התכנית התבססה על מספר עקרונות מרכזיים: פרואקטיביות, התאמה אישית, נגישות וקלות שימוש. הודעות הטקסט נשלחו ישירות לטלפון הנייד של המשתתפים, והסקרים היו זמינים באופן מקוון. צוות התכנית עמד לרשות המשתתפים לכל שאלה או בקשה.
ממצאים עיקריים:
השפעה על דיכאון: קבוצת ההתערבות חוותה ירידה ממוצעת בציון דיכאון של 0.96 נקודות לאחר 6 חודשים, בהשוואה לירידה של 0.24 נקודות בקבוצת הביקורת. ירידה זו נחשבת משמעותית מבחינה סטטיסטית.
השפעה על חרדה: קבוצת ההתערבות חוותה ירידה ממוצעת בציון חרדה של 0.71 נקודות לאחר 6 חודשים, בהשוואה לירידה של 0.35 נקודות בקבוצת הביקורת. גם ירידה זו נחשבת משמעותית מבחינה סטטיסטית.
השפעה על רווחה נפשית: קבוצת ההתערבות חוותה שיפור ממוצע ברווחה הנפשית לאחר 6 חודשים, בעוד שקבוצת הביקורת לא חוותה שינוי משמעותי.
השפעה על שחיקה: לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות ברמת השחיקה לאחר 6 חודשים.
השפעה על תפוקה בעבודה: לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות בדיווח על תפוקה בעבודה לאחר 6 חודשים.