מטא-אנליזה זו עוסקת בעייפות החמלה בקרב אחים/ות וסטודנטים/ות לסיעוד במהלך תקופת ההכשרה.
הסקירה כללה 196 מחקרים שניתחו נתונים מ-73,034 אחיות ו-4,551 סטודנטיות לסיעוד. ממצאים עיקריים: המחקר מצא כי גם אחיות וגם סטודנטיות חוות רמות מתונות של עייפות חמלה, המתבטאת בשחיקה ולחץ טראומטי משני.
גורמים מרכזיים הקשורים לעייפות חמלה אצל אחיות כוללים סביבת עבודה לא תומכת, מחסור בתמיכה חברתית, רמת שביעות רצון נמוכה מהעבודה, עומס עבודה גבוה, וחוסר בהון פסיכולוגי – משאב אישי שכולל עמידות נפשית, ביטחון עצמי ויכולת להתמודד עם אתגרים.
בקרב סטודנטיות לסיעוד, ההון הפסיכולוגי נמצא כגורם בעל השפעה משמעותית במיוחד על רמות השחיקה.
מגפת הקורונה נרשמה עלייה ברמות עייפות החמלה, במיוחד בקרב אחיות שעובדות ביחידות טיפול נמרץ או במחלקות חירום.
המסקנות מדגישות שעייפות חמלה ברמות מתונות היא תופעה נפוצה גם בקרב אחיות וגם בקרב סטודנטיות לסיעוד, עם גורמים שונים שמעצימים את השחיקה והלחץ הטראומטי המשני. המחקר ממליץ על התמקדות בגורמים הללו כדי לפתח התערבויות אפקטיביות ולשפר את הרווחה של אנשי המקצוע בתחום הסיעוד.