מחקר זה ביצע סקירה שיטתית ומטא-אנליזה במטרה להעריך את ההבדל בין שיעורי ההתאבדות בקרב רופאים לבין האוכלוסייה הכללית.
לשם כם החוקרים ניתחו מחקרים שפורסמו בין 1960 ל-2024, תוך התמקדות במחקרים תצפיתיים המספקים נתונים על התאבדויות רופאים.
הניתוח כלל 39 מחקרים, עם 3,303 מקרי התאבדות של רופאים גברים ו-587 של רופאות נשים.
ממצאים עיקריים:
שיעור ההתאבדות של רופאים גברים היה דומה מאוד לזה של האוכלוסייה הכללית (יחס שיעורי ההתאבדות לרופאים עמד על 1.05.
שיעור ההתאבדות של רופאות היה גבוה ב-76% מזה של נשים באוכלוסייה הכללית.
כאשר השוו את שיעור האובדנות של רופאים (גברים) לעומת גברים העוסקים במקצועות אחרים, נמצא ששיעור ההתאבדות שלהם היה גבוה ב-81%
במהלך השנים שיעורי ההתאבדות בקרב רופאים (גברים ונשים) נטו לרדת, אך עדיין נשארו גבוהים יחסית, במיוחד עבור רופאות.
מסקנות המחקר מצביעות על כך שלמרות הירידה בשיעורי ההתאבדות המתוקננים לאורך השנים, הם נותרו גבוהים במיוחד עבור רופאות. ממצאים אלו מדגישים את הצורך בהמשך מחקר ובפיתוח מאמצי מניעה, בעיקר עבור רופאות ולקבוצות בסיכון. עם זאת, יש לציין כי המחקר מוגבל בשל מיעוט מחקרים מאזורים מחוץ לאירופה, ארצות הברית ואוסטרליה, מה שמדגיש את הצורך במחקר נוסף במדינות נוספות.