המאמר מציע מבט היסטורי על המאמצים להבנת משבר שחיקת הרופאים ולמציאת דרכים להתמודד עמו.
המחקר מראה כי שורשי התופעה נובעים מחששות בנוגע ל"עייפות עצבית" שעלו כבר במאה ה-19, זמן רב לפני שהמונח "שחיקת רופאים" נטבע לראשונה על ידי מדעני חברה בשנות ה-70 של המאה ה-20.
עם זאת, רק לאחרונה החלו רופאים-חוקרים להשתמש בכלים מתוחכמים יותר להבנת הבעיה. ובעוד שבעבר הוצעה גישה מערכתית כפתרון, המאמצים העדכניים ביותר מתארים את השחיקה כבעיה הנובעת מתרבות ארגונית.
המאמר טוען כי הגישות השונות להתמודדות עם שחיקת רופאים משקפות את השינויים בדימוי העצמי של מקצוע הרפואה במהלך 150 השנים האחרונות. מאחר שדימויים אלו שזורים בנורמות חברתיות ופוליטיות, ניתוח תופעת שחיקת הרופאים בהקשר זה חושף כי המשבר אינו רק מקצועי אלא גם חברתי ופוליטי.