המאמר עוסק בחקר ההשפעות השליליות של שחיקה בקרב אחיות על איכות ובטיחות הטיפול הרפואי.
מטרת המחקר הייתה להעריך את עוצמת הקשר בין שחיקת אחיות למדדי בטיחות, שביעות רצון המטופלים ואיכות הטיפול, ולבחון אילו גורמים מתווכים עשויים להשפיע על קשר זה.
השיטה כללה סקירה שיטתית וניתוח מטה-אנליטי, שנעשו בהתאם להנחיות PRISMA 2020.
המדגם כלל 85 מחקרים – שכללו 288,581 אחיות מ-32 מדינות.
ממצאים עיקריים:
השחיקה בקרב האחיות נמצאה בשיעור ממוצע של 30.7%, לפי המדדים השונים שנבדקו בכל מחקר.
שחיקת אחיות הייתה קשורה לירידה באקלים הבטיחות בעבודה ולציון בטיחות כללי נמוך יותר.
נמצא קשר בין שחיקה לבין עלייה בשכיחות של זיהומים נרכשים בבתי חולים, נפילות מטופלים, טעויות במתן תרופות ותקריות בטיחות.
שחיקה נקשרה לרמות נמוכות יותר של שביעות רצון מטופלים ולהערכה נמוכה יותר של איכות הטיפול על ידי האחיות עצמן.
לא נמצא קשר משמעותי בין שחיקה לבין שכיחות פצעי לחץ או שיעורי התמותה הסטנדרטיים.
הקשר בין שחיקת אחיות לאיכות הטיפול היה עקבי בקרב מאפייני האחיות והמחקרים השונים, כולל גיל, מין, ניסיון בעבודה ומיקום גיאוגרפי.
השפעת השחיקה על בטיחות המטופלים הייתה מעט נמוכה יותר עבור מרכיב תחושת ההישג האישי הנמוך לעומת מרכיבי תשישות רגשית ודה-פרסונליזציה, וכן בקרב אחיות בעלות השכלה אקדמית.
מחקר זה מדגיש את הקשר החזק בין שחיקת אחיות לאיכות ובטיחות הטיפול, ומציע שהתערבויות מערכתיות לטיפול בשחיקה עשויות לשפר את בטיחות ואיכות הטיפול, ולהעלות את רמת שביעות רצון המטופלים.