מחקר זה בדק את שיעורי השחיקה בקרב סגל רפואי אקדמי בשלב הביניים של הקריירה ואת הגורמים המשפיעים עליה, תוך התמקדות בהבדלים מגדריים.
הממצאים העיקריים:
שיעורי השחיקה התעסוקתית היו גבוהים - 23% מהגברים ו-40.8% מהנשים דיווחו על רמות גבוהות של שחיקה אישית וקשורה לעבודה.
הנשים היו בסיכון גבוה יותר לשחיקה אישית ושחיקה קשורה לעבודה, גם לאחר התאמה לגורמים אחרים.
גורמים נוספים הקשורים לשחיקה גבוהה יותר כללו יותר שעות טיפול במטופלים בשבוע, חוויית הטרדה מינית בעבודה ועלייה בשעות העבודה לעומת לפני מגפת הקורונה.
אקלים עבודה כללי טוב יותר, יותר שעות שינה בלילה, והקדשת פחות שעות לטיפול במטופלים היו קשורים לשחיקה נמוכה יותר.
מסקנת המחקר היא ששיעורי השחיקה הגבוהים והפערים המגדריים מצריכים התערבויות מבוססות ראיות כדי לממש את היתרונות של גיוון כוח העבודה הרפואי האקדמי.