המאמר בוחן את התופעה של שחיקה בקרב אנשי מקצועות הבריאות מנקודת מבט אנתרופולוגית.
טענת המוצא של המאמר היא ששחיקה של אנשי מקצועות הבריאות אינה בעיה אישית הנובעת מחולשה או חוסר יכולת התמודדות, אלא בעיה חברתית ומערכתית עמוקה.
הגישה המקובלת רואה בשחיקה תוצאה של גורמים ספציפיים כמו חוסר בכוח אדם, עומס עבודה מוגזם, תנאי עבודה לא בטוחים וסביבת עבודה עוינת. עם זאת, המאמר טוען שגורמים אלו הם רק חלק מהתמונה: התרבות השוררת בעולם הרפואה מצפה מאנשי מקצוע להיות גיבורים חסרי פחד וחסרי טעות, לדחות טיפול עצמי לטובת המטופלים, ולעמוד בלחץ עצום מבלי להישבר. גישה זו מועברת לדורות הבאים של רופאים ואחיות ויוצרת מצב בו אנשי מקצועות הבריאות לא מרגישים בנוח לפנות לעזרה בעת צורך.
המאמר קורא לטיפול שורשי בבעיה באמצעות:
מחקרים אנתרופולוגיים נוספים שיתמקדו ב"תרבות הרפואה" ובהשפעתה על רווחת אנשי מקצועות הבריאות.
שינוי מדיניות ציבורית לטובת רווחת אנשי מקצועות הבריאות, תוך יצירת סביבת עבודה תומכת ומעודדת פניה לעזרה.
שיתוף פעולה בין אנשי מקצועות הבריאות, גופים ציבוריים וארגוני מגזר שלישי.