מחקר זה ביקש לחקור את החוויה הנפשית והאנושית של רופאי משפחה שחוקים בבריטניה.
לצורך כך, נערכו ראיונות איכותניים עם 16 רופאים כלליים בבריטניה, שהצהירו על "חוויית חיים" של שחיקה. ממצאים עיקריים:
הרופאים תיארו חוויה רב-ממדית של סבל, הכוללת תשישות פיזית ונפשית, אובדן אמפתיה, משבר זהות מקצועית ותחושות אשם ובושה עמוקות.
שחיקה אינה רק תופעה תעסוקתית, אלא משבר זהותי עמוק המערער את התשתית האישית והמקצועית של הרופאים.
רבים מהמרואיינים תיארו רגעי משבר קשים, כולל מחשבות אובדניות ותקופות של דיכאון, תוך הרגשה של כישלון והתרחקות מהייעוד המקצועי שאליו שאפו.
הרופאים חוו קושי משמעותי במעבר מתפקיד של מטפל למטופל, ותיארו חוויות של סטיגמה עצמית וחיצונית. הם הרגישו מובחנים ושונים כאשר היו מטופלים, ונתקלו בקשיים במערכת הבריאות המתייחסת אליהם באופן שונה מחולים אחרים.
על אף הקשיים העמוקים, המחקר חשף גם סממנים של חוסן ונחישות. רופאים רבים הביעו מחויבות עמוקה למקצוע הרפואה ורצון להמשיך ולתרום, גם אם בדרכים שונות מאלה שתכננו בעבר. הם חיפשו דרכים לשמר את זהותם המקצועית תוך התאמה לאתגרים החדשים.
המחקר מסתיים בקריאה ברורה למערכת הבריאות להתייחס ברצינות לתופעת השחיקה, להוריד סטיגמות, ולספק תמיכה אמיתית לרופאים הנאבקים בתשישות מקצועית. הוא מדגיש את הצורך בגישה הוליסטית ואנושית יותר לבריאות הנפש של אנשי מקצוע רפואיים.