מאמר זה סוקר את התופעה בה רופאים סובלים מליקויים בתפקודם המקצועי עקב בעיות בריאות הנפש, ואת המערכות הרגולטוריות המטפלות בכך.
רופאים ומתמחים סובלים משיעורים גבוהים יותר של בעיות נפשיות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. בעיות אלו כוללות דיכאון, נטיות אובדניות, הפרעות שימוש בחומרים ובעיות בריאות נפש נוספות, אשר עלולות לפגוע משמעותית בתפקודם המקצועי.
כדי להתמודד עם תופעה מורכבת זו, פועלים בארה"ב מספר גופים רגולטוריים, ביניהם הפדרציה של מועצות הרפואה המדינתיות, תוכניות ייעודיות לבריאות הרופא (PHPs) ומועצות רפואה מדינתיות.
המחקר מגלה כי קיימת שונות משמעותית בין המדינות השונות באופן ההתמודדות עם הבעיה, הן בהגדרות למצבי פגיעה בתפקוד, הן באופן יישום תוכניות הבריאות לרופאים, והן בתוצאות המתקבלות מגישות שונות אלו.
המאמר סוקר את ההשפעות של הגישות השונות הננקטות בכל מדינה בנוגע לדרישות הדיווח והטיפול, ובוחן את ההשלכות של אי-דיווח על ליקויים בתפקוד הרופאים. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בגישה אחידה ויעילה יותר לזיהוי וטיפול ברופאים הזקוקים לעזרה.