המחקר בוחן את ההשפעה של מוות של מטופלים על בריאותם הנפשית של רופאים מתמחים בבית חולים שלישוני בהודו.
המחקר מתבסס על ההגדרה של קנת דוקה ל'אבל שאינו מוכר' (Disenfranchised Grief) המתייחס לאבל שאנשים חווים כאשר הם סובלים מאובדן שאינו מוכר באופן גלוי או אינו זוכה לתמיכה חברתית.
המחקר השתמש בגישה איכותנית פנומנולוגית כדי לחקור את החוויה של רופאים מתמחים המתמודדים עם מוות מטופלים. הנתונים נאספו באמצעות דיונים קבוצתיים ממוקדים עם שלוש קבוצות של רופאים מתמחים. הראיונות התמקדו בחוויות של תגובות ראשוניות, התמודדות, רפלקציה וצרכים שלא קיבלו מענה.
הממצאים העיקריים של המחקר כוללים שלושה נושאים מרכזיים:
איבוד רגשות של מטופל מאחורי המסך
מאבקים פסיכולוגיים וסביבתיים
זיהוי פערים וביטוי צרכים שלא קיבלו מענה המחקר מאשש מושגים כמו אבל שאינו מוכר, מצוקה יאטרוגנית, רופאים שאינם זמינים רגשית ויכולות התמודדות לקויות.
המחקר מדגיש את הצורך בפרוטוקולים ואמצעים פרואקטיביים לתמיכה במתמחים ורופאים צעירים. הוא קורא לפיתוח אסטרטגיות, פרוטוקולים הכרחיים ומודולים של כישורים רכים בשנות ההכשרה המוקדמות, כדי להעצים את הרופאים הצעירים בהתמודדות עם מצבים קשים אלה. הבנה טובה יותר של הנושא עשויה לתרום לשיפור בריאותם הנפשית והפיזית של הרופאים הצעירים ולהשפיע לחיוב על עבודתם ועל הטיפול במטופלים.