המאמר דן בסוגיה של טראומה תעסוקתית בקרב אנשי מקצוע בתחום הבריאות, ובמיוחד בקרב נשות מקצוע.
ד"ר שיילי ג'יין מתארת כיצד מעבר לעומס הרגשי המוכר בעבודה הקלינית, קיים נטל נוסף הנובע מחשיפה להתעללות מילולית ועוינות במקום העבודה. היא מדגימה זאת דרך מקרה בו מטופל קילל אותה במהלך פגישת וידאו, ומתארת את ההקלה שחשה כשהבינה שבמפגש וירטואלי אין סיכון להסלמה פיזית.
המחברת מציגה את המושג "עבודת טראומה" (trauma labor) כהרחבה למושג המוכר "עבודה רגשית" (emotional labor). בעוד שעבודה רגשית מתייחסת לניהול רגשות אישיים כחלק מדרישות התפקיד, עבודת טראומה קשורה למבנים חברתיים טראומטיים כמו מיזוגניה. עובדים נדרשים להתמודד עם התעללות שעשויה להיות קשורה לזהותם, תוך שמירה על מקצועיות.
אלימות במקום העבודה בתחום הבריאות היא בעיה מערכתית, כאשר נשים מושפעות ממנה באופן לא פרופורציונלי. המאמר מזכיר את הטרגדיה בתוכנית Pathway Home, שם נרצחו שלוש נשות מקצוע על ידי מטופל לשעבר. המקרה מדגיש את הסיכונים המוגברים שנשים בתחום הבריאות חשופות אליהם, ומעלה שאלות לגבי הקשר בין מגדר לאלימות במקום העבודה.
המאמר מסתיים בקריאה לפעולה ברמות שונות. הוא קורא לשינוי התרבות הארגונית שמקבלת אלימות כחלק בלתי נפרד מהעבודה, מעודד אנשי מקצוע לדווח על מקרי אלימות ולא לסבול בשתיקה, ומדגיש את הצורך במדיניות אפס סובלנות כלפי אלימות במוסדות בריאות. המאמר טוען שכישלון בטיפול בבעיה זו תורם למשבר השחיקה בקרב אנשי מקצוע בתחום הבריאות ועלול להחריף את המחסור העולמי בעובדי בריאות.