המאמר דן בבעיית התשישות הקיצונית ממנה סובלים מתמחים/ות.
למרות קיומן של מגבלות על שעות העבודה, רופאים רבים נאלצים לעבוד שעות ארוכות מאוד, מה שמוביל לחוסר שינה כרוני. התוצאה היא שרשרת של השלכות שליליות, הן עבור הרופאים עצמם והן עבור המטופלים.
חוסר שינה כרוני קשור לסיכון מוגבר לדיכאון, חרדה, תאונות דרכים והידרדרות בתפקוד הקוגניטיבי בקרב רופאים. מצב זה מסכן גם את בטיחות המטופלים, שכן רופאים עייפים נוטים לעשות יותר טעויות רפואיות. בנוסף, התשישות מובילה לשחיקה מקצועית, לאובדן אמפתיה כלפי המטופלים ולעלייה בשיעורי ההתאבדות בקרב רופאים מתמחים.
הסיבות לבעיה נעוצות בלחץ העצום להצטיין, בחוסר הגנה על רופאים שמודיעים על הפרות של מגבלות שעות העבודה ובמחסור ברופאים. רופאים חוששים לדווח על עומס העבודה מחשש לפגיעה בקריירה שלהם, והמחסור ברופאים גורם לעומס עבודה גדול על אלו שכבר עובדים.
כדי לטפל בבעיה, המאמר מציע מספר פתרונות. ראשית, יש לאכוף את המגבלות הקיימות על שעות העבודה ולספק הגנה לרופאים שמודיעים על הפרות. שנית, יש להגדיל את מספר המקומות להתמחות כדי להפחית את העומס על כל רופא. בנוסף, יש לשנות את התרבות הארגונית בבתי החולים, כך שרופאים ירגישו בטוחים לדווח על קשיים ולעבור תהליכי הדרכה מתאימים. חשוב גם לספק לרופאים גישה לטיפול נפשי ותמיכה רגשית.