המאמר מתאר כיצד מנהלי סיעוד במערכת הבריאות הגיבו למשבר חדש שהתעורר בקרב עובדי קו החזית במהלך מגפת הקורונה: דרך קבוצת תמיכה זמנית של אנשי מקצוע בריאות הנפש לתת מענה רגשי מיידי לצוותים הרפואיים שספגו לחץ אדיר.
לאחר מכן, הוחלט להנציח יוזמה זו והוקמו שתי משרות קבועות של "רכזי תמיכה לעובדים" - אנשי טיפול נפשי שתפקידם לתת גיבוי רגשי וחינוכי, התערבויות במשברים, הפניות לטיפול, ולשמש כתומכים וממריצים לבריאות הנפש של כלל הצוותים.
תוצאות המהלך הציגו עלייה דרמטית בפניות לקבלת תמיכה, חינוך ותיווך במשברים. עובדים דיווחו על צמצום סטיגמות, שיפור ביכולת התמודדות, הפחתת דיכאון ועזיבה מהארגון. גם השימוש בתוכניות טיפול וייעוץ לעובדים באמצעים אחרים עלה. ההשקעה בבריאות הנפש של הצוותים הביאה להכרה ארצית של הארגון על מאמציו לקדם רווחה נפשית.
המסקנה היא שמתן משאבי בריאות הנפש ותמיכה רגשית בתוך מערכות הבריאות הוא חיוני לרווחת העובדים, שביעות רצונם והישארותם בארגון, ועלול למנוע תופעות של שחיקה וטראומה. גישה זו מסייעת לצורכי הצוותים, לאיכות הטיפול ולפריון הכולל של הארגון.