מחקר זה בחן את ההשפעה של העבודה על מערכות יחסים אישיות בקרב רופאים בארצות הברית, תוך התמקדות בקשר בין השפעה זו לבין שחיקה מקצועית.
החוקרים ביקשו להבין כיצד משתנה השפעה זו בין התמחויות רפואיות שונות ומאפיינים דמוגרפיים, וכן להעריך את הקשר בין השפעת העבודה על היחסים האישיים לבין תופעת השחיקה המקצועית בקרב רופאים.
המחקר התבסס על סקר מקיף שנערך בין נובמבר 2020 למרץ 2021, שכלל מדגם מייצג של רופאים אמריקאים וכן קבוצת השוואה של עובדים מתחומים אחרים. מתוך 7,360 רופאים שהשתתפו בסקר, 6,271 (85.2%) השלימו את הערכת ההשפעה של העבודה על מערכות היחסים האישיות.
ממצאים עיקריים:
ההשפעה של העבודה על מערכות היחסים האישיות מצאה גבוהה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים, כאשר נשים הראו סיכוי גבוה ב-26% לחוות השפעה זו.
רופאים נשואים דיווחו על השפעה נמוכה יותר של העבודה על יחסיהם האישיים בהשוואה לרופאים רווקים.
רופאים בתחום הרפואה הדחופה חוו את ההשפעה הגבוהה ביותר של העבודה על יחסיהם האישיים (OR=1.93), ואחריהם רופאים בתחום הרפואה הפיזיקלית והשיקומית (OR=1.67).
רופאים היו בעלי סיכוי גבוה פי 2.65 מעובדים בתחומים אחרים לדווח על תחושת בידוד או ניתוק מאנשים משמעותיים בחייהם בשנה האחרונה.
כאשר נערך תיקון סטטיסטי שלקח בחשבון את ההשפעה של העבודה על היחסים האישיים, שעות העבודה והמאפיינים הדמוגרפיים, לא נמצא הבדל ברמת הסיכון לשחיקה מקצועית בין רופאים לעובדים בתחומים אחרים.
המחקר מדגיש את הצורך בפיתוח התערבויות שיזהו וימתנו את ההשפעות השליליות של פרקטיקות עבודה על מערכות היחסים האישיות של רופאים, וכן בפיתוח תמיכה ממוקדת לרופאים המושפעים מכך.