מחקר זה בחן את ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של משבר הקורונה על עובדי בריאות במחלקות לרפואה דחופה.
המחקר התמקד בשינויים ברמות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שחיקה, חרדה, דיכאון, ולחץ בעבודה לאורך זמן, לאחר התפרצויות חוזרות של COVID-19.
המחקר נערך בשלוש מחלקות לרפואה דחופה ובשירות רפואה דחופה אחד. המשתתפים הוזמנו להשתתף במעקב לאחר 16 ו-18 חודשים, ומילאו שאלונים להערכת הסימפטומים השונים. מתוך 485 עובדים שהתבקשו להשתתף, 211 השלימו את הסקר בתחילת המחקר, ו-59 השתתפו במחקר המעקב.
ממצאים עיקריים:
לאחר 16 חודשים, 10.9% מעובדי הבריאות סבלו מסימפטומים של PTSD, ולאחר 18 חודשים - 17.4%.
בתחילת המחקר, 33.5% סבלו מחרדה ו-11.7% מדיכאון. נצפתה ירידה ברמות החרדה בין תחילת המחקר ל-16 חודשים, אך עלייה בין 16 ל-18 חודשים.
40.8% מהעובדים סבלו מסימפטומים של שחיקה בתחילת המחקר, עם עלייה משמעותית לאחר 18 חודשים.
43.2% מהעובדים חוו לחץ גבוה בעבודה ו-29.5% חוו לחץ גבוה בשילוב עם תמיכה חברתית נמוכה.
רמות הלחץ היו גבוהות יותר בקרב פרמדיקים ועובדי מנהלה בהשוואה לרופאים.
מסקנת המחקר היא שהתפרצויות חוזרות של COVID-19 הובילו להשלכות ארוכות טווח על בריאות הנפש של עובדי הבריאות במחלקות לרפואה דחופה, כאשר ההשפעות היו שונות בין קבוצות העובדים השונות. ממצאים אלו מדגישים את הצורך לחשוב מחדש על ניהול הצוותים ולפתח אסטרטגיות תמיכה מותאמות לכל קבוצת עובדים.