המאמר עוסק בהשפעות של חוויות ילדות שליליות (ACEs) ושל היעדר חוויות ילדות חיוביות (PCEs) על עובדים במערכת הבריאות, במיוחד על אחיות.
מטרת המחקר הייתה לבחון את שכיחות החוויות הללו ואת הקשר שלהן לתוצאות במקום העבודה ולרווחת העובדים. במסגרת המחקר נאספו נתונים באמצעות סקר מקוון בקרב 349 עובדים קליניים ולא-קליניים, בשני קמפוסים של מערכת בריאות אקדמית. ממצאים עיקריים:
נמצא כי 61.1% מהמשתתפים דיווחו על לפחות חוויה שלילית אחת בילדותם, כאשר 24.9% דיווחו על 4–10 חוויות כאלה.
29.9% דיווחו על 3–5 חוויות חיוביות בילדותם, ו-23.2% דיווחו על 0–2 חוויות חיוביות בלבד.
חוסר בחוויות ילדות חיוביות נקשר ישירות להיעדר תמיכה רגשית או חברתית, לשחיקה רגשית גבוהה יותר, לרמת חוסן נמוכה יותר ולתחושת שייכות מופחתת בארגון.
האחיות שהשתתפו במחקר דיווחו על רמות חוסן נמוכות יותר ועל יותר מקרי אלימות במקום העבודה בהשוואה לעובדים בתפקידים אחרים, גם לאחר נטרול ההשפעה של חוויות ילדות.
הממצאים מדגישים את הצורך בגישה מודעת טראומה בארגוני בריאות, שמטרתה להכיר בהשפעת החוויות הטראומטיות על רווחת העובדים וליצור סביבות תומכות לעובדים ולמטופלים כאחד.