מחקר זה בחן את הקשר בין הפסקות במהלך יום העבודה לבין שחיקה ותפיסות בטיחות המטופל בקרב רופאי משפחה בבריטניה.
המחקר השתמש בשיטת יומן יומי כמותי, כאשר 58 רופאי משפחה השתתפו במחקר. בתחילת המחקר, המשתתפים מילאו שאלונים שמדדו משתנים דמוגרפיים, שחיקה ותפיסות בטיחות המטופל. לאחר מכן, במשך שבוע, הם מילאו שאלון בכל ערב שבדק האם לקחו הפסקה באותו יום, האם ההפסקה כללה אינטראקציה חברתית חיובית, רמות שחיקה ועוד.
הממצאים, שהתבססו על 241 תגובות מ-58 רופאים, הראו כי לקיחת לפחות הפסקה אחת ביום (עם או בלי אינטראקציה חברתית) הייתה קשורה לרמות נמוכות יותר של ניתוק באותו יום ותשישות נמוכה יותר ביום שלמחרת. כאשר ההפסקה כללה אינטראקציה חברתית חיובית, התוצאות היו משמעותיות אף יותר: באותו יום נמצאו רמות נמוכות יותר של ניתוק, תשישות, שחיקה כללית ורגשות שליליים, לצד רגשות חיוביים גבוהים יותר ותפיסות משופרות של בטיחות המטופל. יתרה מזאת, ביום שלמחרת נמצאו רמות נמוכות יותר של תשישות ותפיסות משופרות של בטיחות המטופל.
לאור ממצאים אלה, החוקרים מסיקים כי ארגון הפסקות יומיות לצוות או למרפאה, שבהן הצוות יכול לקיים אינטראקציות חברתיות, עשוי לסייע בהפחתת שחיקה ושיפור תפיסות בטיחות המטופל.