המחקר בחן את ההשפעה של תוכניות רווחה ברמות אינטנסיביות שונות על איכות החיים, האינטליגנציה הרגשית והיעילות העצמית של סטודנטים למקצועות הבריאות, במטרה לקדם תרבות רווחה בת קיימא.
תוכנית הרווחה נבדקה על 224 משתתפים באמצעות שלוש רמות אינטנסיביות: גבוהה, בינונית ונמוכה.
התוכניות הועברו בדרכים שונות (פנים אל פנים או וירטואלי) ובנסיבות שונות (השתתפות בהתנדבות, חובה או בתמריצים). המדידות נערכו לפני ואחרי ההתערבות באמצעות ניתוחים סטטיסטיים, כדי להעריך את השפעת התוכניות על מדדים כמו איכות חיים ואינטליגנציה רגשית.
ממצאים עיקריים:
הממצאים הראו שיפור משמעותי ברוב המדדים, בעיקר בקבוצות שקיבלו תוכניות ברמות אינטנסיביות בינוניות ונמוכות. בתוכניות הללו נרשם שיפור משמעותי בציונים הקשורים לאינטליגנציה רגשית, עם הבדל ממוצע של 3-5 נקודות בציונים. בנוסף, השיפור בציוני איכות החיים הפסיכולוגיים היה בולט במיוחד, עם עלייה ממוצעת של נקודה אחת עד 1.5 בכל הרמות.
לעומת זאת, התוכניות האינטנסיביות הגבוהות שנערכו פנים אל פנים היו פחות אפקטיביות בהשגת שיפורים רחבים.
מסקנת החוקרים היא שתוכניות רווחה ברמות אינטנסיביות נמוכות עד בינוניות, המשולבות בתוכנית הלימודים של מקצועות הבריאות, הן המעשיות ביותר להטמעת הרגלי רווחה ברי-קיימא. המודל שהוצג במחקר נחשב יעיל, מקיף ובעל פוטנציאל להשפיע לטובה על הדורות הנוכחיים והעתידיים של אנשי מקצוע בתחום הבריאות.