הניסיון לשפר את בריאות הנפש של רופאים עובר דרך צמצום הסטיגמה הכרוכה בפנייה לעזרה, ועידוד שינויים מערכתיים במערכת הבריאות.
המאמר מתאר חסמים מערכתיים שמונעים מרופאים לפנות לטיפול נפשי, כולל חשש מפגיעה ברישיון הרפואי, מהתייחסות עמיתים וחשש מהשלכות על הקריירה. הוא מספק דוגמה טראגית במקרה של ד"ר לורנה בראון, רופאת חדר מיון שמתה בהתאבדות במהלך המגפה מחשש לחשוף את מצבה הנפשי.
המאמר גם מציין שינויים חיוביים שחלו לאחר המגפה, כולל יוזמות להסרת חסמים ולצמצום הסטיגמה על רופאים הפונים לטיפול נפשי. עם זאת, עדיין קיימים חסמים מערכתיים ותרבותיים המונעים מרופאים לפנות לעזרה, במיוחד בקרב סטודנטים לרפואה ורופאים צעירים.