המחקר בחן את הקשרים בין מצוקה מוסרית, עייפות חמלה ושחיקה לבין הכוונה של סטודנטים/ות לסיעוד לעזוב את תוכנית הלימודים שלהם בהונג קונג.
המדגם כלל 484 סטודנטים לסיעוד מתשעה מוסדות להשכלה גבוהה.
ממצאים עיקריים:
הסטודנטים דיווחו על רמות גבוהות של עייפות חמלה ושחיקה, ועל רמות מתונות של מצוקה מוסרית.
ככל שהסטודנטים נמצאים בשנה מתקדמת יותר בלימודים, כך עולה הסבירות שהם ישקלו לעזו.
ככל שמשך הזמן שהסטודנטים מבלים בלמידה קלינית ארוך יותר, כך עולה הסיכון שהם יביעו כוונה לעזוב את התוכנית
מצוקה מוסרית ושחיקה נמצאו כקשורים משמעותית לכוונה לעזוב.
השתתפות בקורס אתיקה של יותר מ-30 שעות הייתה קשורה להפחתה בסיכון לעזוב את התוכנית.
אינטראקציה בין מצוקה מוסרית לשחיקה נמצאה גם כגורם מפחית לכוונה לעזוב, מה שמעיד על כך שיכולות התמודדות טובות יותר עם מצבים אלו עשויות להפחית את הסיכון לעזוב.
המחקר מצא כי שחיקה היא גורם משמעותי שמוביל לסטודנטים לסיעוד לשקול לעזוב את תוכנית הלימודים. כמו כן, מצוקה מוסרית ועייפות חמלה מהווים גורמים מרכזיים שמשפיעים על החלטה זו. התערבויות שמתמקדות בהפחתת שחיקה, מצוקה מוסרית ועייפות חמלה עשויות למנוע את הכוונה לעזוב את התוכנית ולשפר את חוויית הסטודנטים בלימודי הסיעוד.