מחקר זה בחן את איכות החיים המקצועית של עובדים סוציאליים בבתי החולים לעומת קופות החולים במהלך מגפת הקורונה.
המחקר השווה בין עובדים סוציאליים בבתי חולים לבין אלו בשירותי בריאות קהילתיים, תוך התמקדות ברמות איכות החיים המקצועית, קרבה לחולי קורונה, חוסן נפשי, תמיכה חברתית נתפסת ומוכנות למגפה הבאה.
המחקר נערך במהלך הגלים השלישי עד החמישי של מגפת הקורונה בישראל (דצמבר 2020 עד דצמבר 2021). השתתפו במחקר 163 עובדים סוציאליים מארבעה בתי חולים ו-98 עובדים סוציאליים מקופת חולים גדולה בקהילה.
ממצאים עיקריים:
עובדים סוציאליים בשני המסגרות חוו רמות בינוניות-גבוהות של סיפוק מחמלה (compassion satisfaction) ורמות בינוניות של שחיקה וטראומה משנית.
נמצא כי רמות גבוהות יותר של חוסן נפשי ותמיכה ארגונית נתפסת היו קשורות לרמות גבוהות יותר של סיפוק מחמלה ורמות נמוכות יותר של שחיקה וטראומה משנית.
תחושת מוכנות חזקה יותר למגפה הבאה הייתה קשורה לרמות נמוכות יותר של שחיקה.
השפעת התמיכה הארגונית, התמיכה החברתית הבלתי פורמלית והמוכנות למגפה הבאה על רמת הסיפוק מחמלה הייתה תלויה בסביבת העבודה (בית חולים או קהילה).
ממצאים אלו מדגישים את הצורך בתוכניות התערבות לשיפור הסיפוק מחמלה ולמניעה או הפחתה של שחיקה וטראומה משנית בקרב עובדים סוציאליים במסגרות בריאות במהלך משברי בריאות.
החוקרים מסיקים כי חיזוק החוסן והמוכנות צריך להתמקד לא רק בעובדים הסוציאליים כפרטים, אלא גם במוסדות בהם הם עובדים. המחקר מדגיש את החשיבות של פיתוח אסטרטגיות תמיכה מקיפות שיסייעו לעובדים הסוציאליים להתמודד עם אתגרי העבודה במערכת הבריאות בעתות משבר.