סקירה זו עוסקת בתופעות ההתאבדויות בקרב עובדי מערכת הבריאות.
החוקרים סקרו מאגרי מידע מדעיים מובילים עד אפריל 2024, ומתוך 487 מחקרים שזוהו בתחילה, נכללו בסופו של דבר 10 סקירות שיטתיות ומטא-אנליזות. סקירות אלו כללו ממצאים מ-400 מחקרים קליניים ראשוניים שנערכו בין השנים 2004 ל-2023.
ממצאים עיקריים:
נמצאו הבדלים אזוריים ומקצועיים בשכיחות הלחץ בקרב עובדי בריאות. למשל, נמצא כי רופאי הרדמה ופסיכיאטרים מראים שיעורי שחיקה גבוהים יותר בהשוואה לעובדי בריאות אחרים. גורמים כמו שאיפה לשלמות ואיזון מאתגר בין עבודה לחיים אישיים זוהו כמשמעותיים בהערכת התנהגויות אובדניות בקבוצות אלו.
נמצא קשר ישיר בין רמת דרישות העבודה למחשבות אובדניות, במיוחד בקרב עובדי בריאות במחלקות פסיכיאטריות, שם יש גישה קלה לתרופות ומכשירים חדים.
בהקשרים מסוימים, נשים העובדות במערכת הבריאות הראו שיעור תמותה מתוקנן גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של נשים.
הסקירה זיהתה גם מכשולים משמעותיים לבקשת עזרה, כולל סטיגמה ופחד מהשלכות מקצועיות.
נמצא כי התערבויות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ומיינדפולנס היו יעילות בהפחתת דיכאון, מצוקה פסיכולוגית וחרדה במספר מחקרים שנכללו בסקירה.
לסיכום, החוקרים מדגישים את הצורך הדחוף ביישום התערבויות מבוססות ראיות וביצירת סביבות עבודה תומכות המעודדות דאגה הדדית לבריאות הנפשית של העובדים. הם קוראים למחקר נוסף כדי לקבוע את היעילות של אמצעים שונים במניעת התאבדויות בקרב עובדי מערכת הבריאות.